נקודה למחשבה על יין ועל מלחמה (4 חלקים - פוסט בהמשכים) - בימים טרופים אלו, כשהבטן מתהפכת והעיסוק ביין מלווה במתח המצוי בדיסונאנס שבין מותרות לבין שגרה ואף פורקן, הראש מחפש הקשרים אשר יבהרו ולו מעט את הצורך ביין בתקופה שכזו על אף המתח האדיר. כאחד משלושת המוצרים הכי מוזכרים בספרי הקדושה

ובהיסטוריה הכתובה, היין, המקבל כל כך הרבה משמעויות בהקשרי דת, תרבות וחברה, המייצג שפע ושלום בחברות מסויימות ופשע וחטא בחברות אחרות, מקבל גם רבדים קרביים של כוח, ניצחון והפסד כאשר מוזכר בהקשרים מלחמתיים כאלו ואחרים. לדוגמה השמפניה במהלך מלחמות העולם הראשונה והשנייה,

שימשה את המפקדים הצרפתיים אשר היו עושים שימוש גרוטסקי בשמפניה, כחלק מהקרב הפסיכולוגי והפובליציסטי על מנת להדגיש את עמידות וסגנון הצבא הצרפתי. לעומת זאת, תעשיית היין בתקופות רבות של לחימה והשתלטות בתקופה האימפריאליסטית, הייתה הראשונה להיפגע ככזו המייצגת נהנתנות ומותרות ואף לפעמים כמייצגת

סממנים חברתיים ותרבותיים שונים. ואם נקצר את השיעור בהיסטוריה ב׳, הבטן מתהפכת בצדק. מאז ומעולם היחס ליין בהקשרים השונים היה עניין של תפיסת עולם משתנה ומושפעת מהסביבה והמצב. ועל כן, רק שלוק של יין טוב, יוכל להוציא אותנו מהלופ והמחשבה 🙂 כי לפחות בתרבות שלנו: "וְיַּיִן יְשַׂמַּח לֵב אֱנוֹשׁ"…